טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התקיים השנה בסימן האחווה האנושית

הטקס המרגש התקיים בהשתתפות רבים מחברי קהילת יחד, ילדים, נוער, בוגרים, עמיתים ואורחים רבים.
הטקס אפשר מפגש מאד מרגש של כל גווני הקהילה לדורותיה. היה יפה לראות את חברי הקהילה ועמיתים וכן את הבוגרים שלנו על מדים נשארים לשוחח במגרש זמן רב לאחר תום הטקס.

לאחר תום הטקס התקיים ערב שרים לזיכרם בבית המדרש של היסודי

מצורפים דבריו בטקס של עידן חמי יו"ר עמותת ההורים

משפחות שכולות, חברי קהילה יקרים,
בימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והמעבר החד ליום העצמאות, אני מוצא את עצמי חושב על שלל האתגרים והמורכבויות שעומדים בפנינו כעם וכחברה. על האתגר בשימור זיכרון השואה בדור שהולך ונעלם, על האתגרים הביטחוניים וגל הטרור שהרים את ראשו בשבועות האחרונים - באכזריות שקשה להכיל, על הכאב העצום של משפחות הנופלים ביום הזה ועל המעבר שבין זיכרון לתקומה.
פרשת השבוע שחלפה, ״קדושים״, היא מהפרשות עם מספר הרב ביותר של מצוות בנושאים שונים, שעל המכנה המשותף שלהן מעיד הפסוק הפותח את הפרשה "דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אליהם קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם"
בדרך כלל הקריאה של הקב"ה למשה היא בנוסח: "דבר אל בני ישראל", אך כאן יש ציווי לומר את הדברים לכל עדת בני ישראל - ביחד, כפי שאמרו חז"ל: ״פרשה זו נאמרה בהקהל״ וחז״ל לימדו אותנו שקדושה יכולה להופיע רק בציבור שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'
העיסוק במגוון אדיר של מצוות, בכל תחומי החיים, היא האמירה היסודית של הפרשה. שהקדושה נוגעת ושייכת לכל הציבור, לכל תחומי החיים ולכל הצדדים.
מתוך כך מובן שהחיים במדינת ישראל היא הופעת הקדושה העליונה ביותר ורק מציאות של מדינה שמכריחה אותנו לעסוק בכל תחומי החיים – בביטחון, בחקלאות, בחברה, ברווחה, בכלכלה, ביחסי החוץ, רק דרך מדינת ישראל מתגלה הקדושה הכללית.
ברל כצנלסון אומר ששני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה.

אי אפשר לנו בלעדי שניהם.
אילו לא היה לנו אלא הזיכרון, היינו כורעים תחת משא הכאב והשכול,
ואילו הייתה השכחה משתלטת עלינו כליל – מה היה גורלנו? לא היו לנו לא עבר ולא עתיד, לא תרבות ולא מדע ולא אחיזה כאומה.
אתמול בערב התכנסנו כקהילה לצפות בהצגה מרתקת "שלוש יריות במרחי ב" על ימיו האחרונים וסיפור חיו של אברהם יאיר שטרן שהיה מייסדה ומפקדה הראשון של מחתרת לוחמי חירות ישראל - הלח"י.
בסוף ההצגה כיבד אותנו בנוכחותו יאיר אברהם שטרן, בנו של אברהם יאיר שטרן שנשאל מה היה אומר לאביו אם יכל להיפגש איתו היום לאחר שלא זכה לראות את אביו בחיו.
התשובה היתה "שום דבר". לרגע כולם קצת נדהמו ונעו באי נוחות בכיסא.
אבל אז הוא ביקש להסביר, ואמר שלא היה אומר שום דבר רק מכניס אותו לאוטו ונוסע לאורכה ורוחבה של המדינה ומראה לו איך הגשמנו את חזונו.
ואז אני נזכרתי בסבתא רבה שלי, מרים חמי, שנפלה מספר שבועות לאחר מלחמת השחרור בעת הפצצה קטלנית בשמי תל אביב. גם היא לא זכתה לראות את העם, הארץ, והמדינה בהתגשמות מלאה. גם אותה אבי לא זכה להכיר ולשאול שאלה.
מרים התאלמנה לפני מלחמת העצמאות. היא הייתה ידועה כצדקת, שהביאה מזור ומרפא לנזקקים. בת 52 הייתה במותה. היא הותירה אחריה שישה ילדים ונכדים. נזכור אותך לעד.
הזיכרון, הוא לא רק המעט, שאנחנו חייבים לאלו שמסרו את נפשם כדי שנוכל לשגשג כעם ולחיות פה בביטחון, אלא, הוא המעשה שמכונן ומעצב את מי שאנחנו כיחידים וכעם.
אנו נאחזים בערכים שהורישו לנו הנופלים - ברוח, בתקווה , במעשי גבורה, בלימוד תורה, בהגנה על המולדת ובאהבת הארץ.
ולכם המשפחות, כל שנותר לנו הוא להיות עבורכם משענת איתנה במילים וברוח ובהתחייבות לשמר את הערכים האלה, ולכבד את זיכרון יקירכם.
שום דבר לא באמת יכול לנחם אתכם על אובדן ילדכם או קרוביכם.
שום דבר לא יכול לנחם אתכם או את העם על חלליו, שמסרו את נפשם למען המדינה או ששילמו בחייהם בפעולות איבה - על זכותנו לחיות כאן בביטחון ובשלווה. אבל אנחנו מתחייבים להמשיך ולקחת על עצמנו את זיכרון יקירכם.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
הוא יום שבו כולנו,
ילדים, מבוגרים, דתיים וחילוניים,
הופכים לכמה רגעים לְמִיקְשַה אחת, גוף אחד.
משפחות יקרות,
יקירנו שעזבו אותנו, ציוו לנו את הארץ הזו.
וציוו לנו את היחד הזה
נעשה זאת למענם.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

לצפייה בתמונות מהטקס > לחצו כאן  צילום: ג׳רמי היימן







שרים וזוכרים